תוכן

ז) וסוד אמ"ש וי"ה הם ג"ר. וטעם הקדמת א' באמ"ש, כי גם (כי) כל הדברים מורכבים מאש מים ורוח, עכ"ז, עיקר הכל הוא ע"י הרוח, שהוא אות א', לכן בזכר וי"ה, רוח מים אש, כי הרוח עולה על הכל, ואחריו מ מים, שהוא חסד, ואחריו ש', אש, שהוא דין, וזהו אמ"ש. והנקבה בהפך ממש, כי בא ממטה למעלה, והוא אש"ם, וה"י. וכשהמליך אות מ' תחלה זכר, מא"ש, וא' קודם אל ש', יו"ה. והנקבה מש"א, יה"ו. וכשהמליך ש' בזכר, שמ"א, כי להיות שעיקרו ש', שהוא דין, הקדים ש' אל מ', הי"ו. אמנם להיות כי המים רחמים גמורים מן הרוח, שהוא ממוזג, לכן הקדים מ' אל א'. אך הנקבה שא"מ, הו"י.